בכל בית באזור פאראקאס, איקה ועוד יש מיכל מים לשימוש מידי ועוד מיכל ששומרים בו מים נוספים. בעזרת שיטה
מיוחדת מעלים את המים למיכל שמתמלא בכל בית לפי סדר קבוע מראש של הבתים בכל אזור.
המים נאספים מההרים בתעלות שנבנו ע”י האינקה ודרכים נוספות.
האינקה - הוא עם ששכן באמריקה הדרומית, הספרדים נתנו לאימפריה שלו את השם.
במקורו השם אינקה היה תואר אצולה של קיסר ששלט בפרו בין המאה ה-12 למאה ה-16 ושימש ככינויו של המלך בלבד. הספרדים הרחיבו את משמעות הכינוי והחילו אותו על כל שכבת האצולה. בימינו הוא משמש ככינוי לעם ולאימפריה.
בירתה של אימפרית האינקה הייתה העיר קוסקו Cuzco. שנמצאת היום בשטחה של פרו. נבקר בה בהמשך הטיול.
תקופה קצרה בהיסטוריה שלטה אימפרית האינקה על שטח גדול באמריקה הדרומית שכלל חלקים מהמדינות
המודרניות פרו, בוליביה, אקוודור, צ'ילה וארגנטינה. באימפריה זו חיו כ-6 מיליון איש בני עמים שונים שדיברו ביותר מ-700 שפות. האימפריה התקיימה משנת 1200 בערך ועד כיבושה בשנת 1532.
שנה לאחר מכן הוצא להורג קיסר האינקה האחרון בידי הקונקיסטאדורים (כובשים) ספרדים.
מיוחדת מעלים את המים למיכל שמתמלא בכל בית לפי סדר קבוע מראש של הבתים בכל אזור.
המים נאספים מההרים בתעלות שנבנו ע”י האינקה ודרכים נוספות.
האינקה - הוא עם ששכן באמריקה הדרומית, הספרדים נתנו לאימפריה שלו את השם.
במקורו השם אינקה היה תואר אצולה של קיסר ששלט בפרו בין המאה ה-12 למאה ה-16 ושימש ככינויו של המלך בלבד. הספרדים הרחיבו את משמעות הכינוי והחילו אותו על כל שכבת האצולה. בימינו הוא משמש ככינוי לעם ולאימפריה.
בירתה של אימפרית האינקה הייתה העיר קוסקו Cuzco. שנמצאת היום בשטחה של פרו. נבקר בה בהמשך הטיול.
תקופה קצרה בהיסטוריה שלטה אימפרית האינקה על שטח גדול באמריקה הדרומית שכלל חלקים מהמדינות
המודרניות פרו, בוליביה, אקוודור, צ'ילה וארגנטינה. באימפריה זו חיו כ-6 מיליון איש בני עמים שונים שדיברו ביותר מ-700 שפות. האימפריה התקיימה משנת 1200 בערך ועד כיבושה בשנת 1532.
שנה לאחר מכן הוצא להורג קיסר האינקה האחרון בידי הקונקיסטאדורים (כובשים) ספרדים.
האינקה שחיו בקולומביה,באקוודור,בוליביה, צילה ועוד. בנו דרכי מעבר שמחברות 6 מדינות. סה”כ כ-6000 ק”מ.
לפני האינקה חיו באזור קבוצות אחרות. כולן הבינו ש-ללא מים לא יוכלו לחיות. לכן ניסו להגיע לים ולבירה.
האימפריה שלהם השתרעה לאורך 4,000 ק"מ מצפון לדרום לאורך שרשרת הרי האנדים הגבוהים.
ממערב למזרח עברה ממדבר אטקמה, המדבר היבש ביותר בעולם, ליערות הגשם של אמאזוניה.
נהר האנקאסמאז'ו המשמש היום כגבול בין קולומביה לאקוודור - הגבול הצפוני של אימפריית האינקה,
נהר המַאוּלֶה שנמצא דרומית לסנטיאגו בירת צ'ילה משמש כגבולה הדרומי.
האינקה שלטו על שרשרת הרי האנדים הגבוהים. רק הרי ההימלאיה גבוהים מהם.
חיי היומיום שלהם תנהלו בגובה של 4,500 מ', והפולחן הדתי נערך בגבהים של עד 6,600 מטרים. הר Llullaillaco הנמצא במחוז סלטה שבארגנטינה סמוך לגבול עם צ'ילה, הוא אתר הקורבן הגבוה ביותר של האינקה הידוע כיום.
האינקה בנו דרכים על ההרים ובמות פולחן על הפסגות הגבוהות. זמן רב הושקע בהובלת אדמה סלעים ועשב לגבהים קיצוניים אלו.
האדם המודרני עם ציוד הטיפוס המתקדם והלבוש האלפיני,מתקשה להתאקלם ולעבוד בתנאי הסביבה הקשים ששוררים בגבהים אלו כמו קור ויובש עז, אוויר דליל לנשימה ששוררים כאן.
היכולת של האינקה לתפקד בסביבה כזו, כשהם נעולים בסנדלים בלבד, מעוררת התפעלות עד היום.
לפני האינקה חיו באזור קבוצות אחרות. כולן הבינו ש-ללא מים לא יוכלו לחיות. לכן ניסו להגיע לים ולבירה.
האימפריה שלהם השתרעה לאורך 4,000 ק"מ מצפון לדרום לאורך שרשרת הרי האנדים הגבוהים.
ממערב למזרח עברה ממדבר אטקמה, המדבר היבש ביותר בעולם, ליערות הגשם של אמאזוניה.
נהר האנקאסמאז'ו המשמש היום כגבול בין קולומביה לאקוודור - הגבול הצפוני של אימפריית האינקה,
נהר המַאוּלֶה שנמצא דרומית לסנטיאגו בירת צ'ילה משמש כגבולה הדרומי.
האינקה שלטו על שרשרת הרי האנדים הגבוהים. רק הרי ההימלאיה גבוהים מהם.
חיי היומיום שלהם תנהלו בגובה של 4,500 מ', והפולחן הדתי נערך בגבהים של עד 6,600 מטרים. הר Llullaillaco הנמצא במחוז סלטה שבארגנטינה סמוך לגבול עם צ'ילה, הוא אתר הקורבן הגבוה ביותר של האינקה הידוע כיום.
האינקה בנו דרכים על ההרים ובמות פולחן על הפסגות הגבוהות. זמן רב הושקע בהובלת אדמה סלעים ועשב לגבהים קיצוניים אלו.
האדם המודרני עם ציוד הטיפוס המתקדם והלבוש האלפיני,מתקשה להתאקלם ולעבוד בתנאי הסביבה הקשים ששוררים בגבהים אלו כמו קור ויובש עז, אוויר דליל לנשימה ששוררים כאן.
היכולת של האינקה לתפקד בסביבה כזו, כשהם נעולים בסנדלים בלבד, מעוררת התפעלות עד היום.
בתקופה הקצרה שבה התקיימה אימפריית האינקה,הגיעו בני האינקה להישגים מרשימים בבניית בתים,ארמונות וערים, סלילת דרכים,הקמת גשרים,מערכות השקיה ובניית טרסות במורדות ההרים להגנת האדמות החקלאיות מפני הסחף.
בניגוד לאצטקים שנהגו להקריב אלפי אנשים מקרב אויביהם על מנת לרצות את האלים,העדיפו האינקה להעבידם ולנצלם לעבודות בנייה ומפעלי פיתוח.
בניגוד לאצטקים שנהגו להקריב אלפי אנשים מקרב אויביהם על מנת לרצות את האלים,העדיפו האינקה להעבידם ולנצלם לעבודות בנייה ומפעלי פיתוח.
רשת מסועפת של דרכים נבנתה ע”י האינקה. הגדולה שבהן היא הדרך המלכותית באנדים שנמשכת לאורך 5,200 ק"מ
ונמצאת על גב הרכס מצפון לדרום. דרך אחרת עברה במקביל לה לאורך כמעט כל חופה המערבי של אמריקה הדרומית.
בין שתי דרכים ראשיות אלו חיברו כמה כבישי רוחב.
מכיוון שהאינקה התגוררו בהרי האנדים, ורוב הדרכים עברו בהרים,נדרש ידע הנדסי רב לבנייתן.
הדרכים שנבנו בחוף סומנו על ידי גזעי עצים. לדרכים בהרים היה חיפוי באבנים. בעליות ובמורדות נבנו מדרגות
ולצידן גדרות אבן למניעת נפילה. במקומות מסוימים הדרך נחצבה בהר.
בסך הכול בנו האינקה מעל 22,000 ק"מ של דרכים.
הדרכים אפשרו העברת כוחות צבא ממקום למקום תוך זמן קצר יחסית,העברת סחורות וחומרי בנייה.
הדרכים שימשו גם את הרצים שהעבירו מידע מקצות האימפריה אל קוסקו הבירה.
הדרכים נבנו כך שיעמדו בתהפוכות מזג האוויר, ולכן הן השתמרו עד היום במצב מצוין.
התושבים שגרו בסמוך לדרכים היו אחראים על תחזוקת הדרכים שנשמרו נקיות מאשפה.
ליד הדרכים הראשיות נקבעו "טַאמְפּוּ" = מקומות חניה במרחק שבין 20 ק"מ ל-30 ק"מ זה מזה בהתאם לשטח.
במקומות אלו יכלו ללון ולהאכיל את הלאמות,בהמות המשא.
צמוד לטמפוס =חניות,היו מקדשים לאל השמש ומחסנים שהכילו כלי-נשק ומזון שכלל בעיקר בשר לאמה מיובש
ותפוחי אדמה ששימשו את הצבא.
הבניינים שהקימו האינקה היו מוצקים ופשוטים, ועם זאת בעלי פרופורציות שיטתיות. קירותיהם החיצוניים היו נקיים מקישוטים, פרט ללוחות זהב וכסף פה ושם.
בתים רבים נבנו עם קירות בעלי שיפוע "הפוך" שפנה כלפי פנים. במשטחים הישרים שובצו פתחים בצורת טרפז
וגומחות שהלכו והוצרו כלפי מעלה. גושי סלע הונחו זה על גבי זה בבנייה ללא שימוש בדבק או מלט ממש כמו לגו,
לא ניתן להחדיר סכין בינן האבנים.
מבנים אלו החזיקו מעמד ברעידות אדמה אשר הרסו בניינים שהוקמו בתקופה מאוחרת יותר ובשיטות בניה מערביות. הקיסר פאצ'אקוטי היה המתכנן של מפעלי הבניה הגדולים של האימפריה. כך למשל, תכנן פאצ'אקוטי את סלילת
הרחובות בבירה קוסקו על פי שיטת הרשת. הרחובות חצו זה את זה בזווית ישרה ונקבעו ביניהם מרחקים שווים.
כן הוחל בבניית שלושת הבניינים, הנחשבים עד היום כמרשימים ביותר מתקופת האינקה. מקדש השמש בקוסקו,
מבצר סַאקְסָאוָאמַאן שהוקם על גבעה ליד קוסקו והעיר מאצ'ו פיצ'ו.
האינקה התגוררו בקבוצות ששמם היה צינצאי קיצואה שמשמעותו = יגואר. הם בנו ספינות ונעו לאורך פרו,קולומביה ועוד.
בימים הללו לא היה כסף. ובשנת 1572 הגיעו הספרדים שלקחו שליטה. הספרדים הביאו אפריקנים שהתערבבו עם הניטיב במרכז אמריקה ועם האינקה. היום הם נמצאים ב-צינצה ונקראים פרואנים אפריקנס. הם היו העבדים שראו אור
רק פעם ב-12 שעות. אוכלוסייתם מונה כיום כ-15,000 איש שגרים ב-צינצה. הם עבדו בחקלאות ונסעו לאיים הקרובים לחוף באוקינוס השקט בהם יש גואנו. איסוף הפרשות הגואנו היה קשה אך חשוב.
הגואנו הוא השם הקיבוצי שניתן ללשלשת של עופות ימיים וגללים של עטלפים וכלבי ים.
מקור המילה הספרדית מהמילה wanu בקצ'ואה. המונח "גואנו" משמש לתיאור זבל אורגני שמקורו בדיג.
הגואנו הוא דשן פורה ביותר בשל תכולה גבוהה של חנקות,זרחות ואשלגן, שלושה סוגים של חומרי מזון החיוניים להתפתחות הצמחים. המסחר בגואנו במאה ה-19 שיחק תפקיד מרכזי בהתפתחות שיטות החקלאות המודרניות,
והוביל להשתלטות של מדינות ואנשים פרטיים על איים נדחים ברחבי העולם ששימשו מושבות לעופות.
ניצול הגואנו הביא במהלך המאה ה-20 להכרה בצורך לשמר את העופות מייצרים את הגואנו ויושמו תוכניות להגנת
בעלי החיים.
על אוספי הגואנו הוטלו לא מעט עונשים ביניהם צריבה כמו על בקר. מזונם של העבדים היה החלקים הפנימיים של
הבקר בעיקר לב וריאות.
בשנת 1820 הועברו “העבדים” לסן מרטין ושוחררו לעצמאות. הם לא שוחררו מיד. היה עליהם לאסוף מספיק כסף כדי לשחרר את עצמם. איסוף הפרשות הגואנו המסוכן הכניס לאוספים אותו הרבה כסף שאפשר את העצמאותם.
היום נמצא תחליף מלאכותי לגואנו.
תוך כדי הסבר הגענו לאזור בו חיו סינים שהגיעו לפרו כעבדים יחד עם האפרופרואנים.
אנחנו מתקרבים לפאראקס לקראת ערב. למלון מרשים לחוף האוקינוס העונה לשם סן אגוסטין SAN AGUSTIN.
הנוף מצדו האחד של המלון
ונמצאת על גב הרכס מצפון לדרום. דרך אחרת עברה במקביל לה לאורך כמעט כל חופה המערבי של אמריקה הדרומית.
בין שתי דרכים ראשיות אלו חיברו כמה כבישי רוחב.
מכיוון שהאינקה התגוררו בהרי האנדים, ורוב הדרכים עברו בהרים,נדרש ידע הנדסי רב לבנייתן.
הדרכים שנבנו בחוף סומנו על ידי גזעי עצים. לדרכים בהרים היה חיפוי באבנים. בעליות ובמורדות נבנו מדרגות
ולצידן גדרות אבן למניעת נפילה. במקומות מסוימים הדרך נחצבה בהר.
בסך הכול בנו האינקה מעל 22,000 ק"מ של דרכים.
הדרכים אפשרו העברת כוחות צבא ממקום למקום תוך זמן קצר יחסית,העברת סחורות וחומרי בנייה.
הדרכים שימשו גם את הרצים שהעבירו מידע מקצות האימפריה אל קוסקו הבירה.
הדרכים נבנו כך שיעמדו בתהפוכות מזג האוויר, ולכן הן השתמרו עד היום במצב מצוין.
התושבים שגרו בסמוך לדרכים היו אחראים על תחזוקת הדרכים שנשמרו נקיות מאשפה.
ליד הדרכים הראשיות נקבעו "טַאמְפּוּ" = מקומות חניה במרחק שבין 20 ק"מ ל-30 ק"מ זה מזה בהתאם לשטח.
במקומות אלו יכלו ללון ולהאכיל את הלאמות,בהמות המשא.
צמוד לטמפוס =חניות,היו מקדשים לאל השמש ומחסנים שהכילו כלי-נשק ומזון שכלל בעיקר בשר לאמה מיובש
ותפוחי אדמה ששימשו את הצבא.
הבניינים שהקימו האינקה היו מוצקים ופשוטים, ועם זאת בעלי פרופורציות שיטתיות. קירותיהם החיצוניים היו נקיים מקישוטים, פרט ללוחות זהב וכסף פה ושם.
בתים רבים נבנו עם קירות בעלי שיפוע "הפוך" שפנה כלפי פנים. במשטחים הישרים שובצו פתחים בצורת טרפז
וגומחות שהלכו והוצרו כלפי מעלה. גושי סלע הונחו זה על גבי זה בבנייה ללא שימוש בדבק או מלט ממש כמו לגו,
לא ניתן להחדיר סכין בינן האבנים.
מבנים אלו החזיקו מעמד ברעידות אדמה אשר הרסו בניינים שהוקמו בתקופה מאוחרת יותר ובשיטות בניה מערביות. הקיסר פאצ'אקוטי היה המתכנן של מפעלי הבניה הגדולים של האימפריה. כך למשל, תכנן פאצ'אקוטי את סלילת
הרחובות בבירה קוסקו על פי שיטת הרשת. הרחובות חצו זה את זה בזווית ישרה ונקבעו ביניהם מרחקים שווים.
כן הוחל בבניית שלושת הבניינים, הנחשבים עד היום כמרשימים ביותר מתקופת האינקה. מקדש השמש בקוסקו,
מבצר סַאקְסָאוָאמַאן שהוקם על גבעה ליד קוסקו והעיר מאצ'ו פיצ'ו.
האינקה התגוררו בקבוצות ששמם היה צינצאי קיצואה שמשמעותו = יגואר. הם בנו ספינות ונעו לאורך פרו,קולומביה ועוד.
בימים הללו לא היה כסף. ובשנת 1572 הגיעו הספרדים שלקחו שליטה. הספרדים הביאו אפריקנים שהתערבבו עם הניטיב במרכז אמריקה ועם האינקה. היום הם נמצאים ב-צינצה ונקראים פרואנים אפריקנס. הם היו העבדים שראו אור
רק פעם ב-12 שעות. אוכלוסייתם מונה כיום כ-15,000 איש שגרים ב-צינצה. הם עבדו בחקלאות ונסעו לאיים הקרובים לחוף באוקינוס השקט בהם יש גואנו. איסוף הפרשות הגואנו היה קשה אך חשוב.
הגואנו הוא השם הקיבוצי שניתן ללשלשת של עופות ימיים וגללים של עטלפים וכלבי ים.
מקור המילה הספרדית מהמילה wanu בקצ'ואה. המונח "גואנו" משמש לתיאור זבל אורגני שמקורו בדיג.
הגואנו הוא דשן פורה ביותר בשל תכולה גבוהה של חנקות,זרחות ואשלגן, שלושה סוגים של חומרי מזון החיוניים להתפתחות הצמחים. המסחר בגואנו במאה ה-19 שיחק תפקיד מרכזי בהתפתחות שיטות החקלאות המודרניות,
והוביל להשתלטות של מדינות ואנשים פרטיים על איים נדחים ברחבי העולם ששימשו מושבות לעופות.
ניצול הגואנו הביא במהלך המאה ה-20 להכרה בצורך לשמר את העופות מייצרים את הגואנו ויושמו תוכניות להגנת
בעלי החיים.
על אוספי הגואנו הוטלו לא מעט עונשים ביניהם צריבה כמו על בקר. מזונם של העבדים היה החלקים הפנימיים של
הבקר בעיקר לב וריאות.
בשנת 1820 הועברו “העבדים” לסן מרטין ושוחררו לעצמאות. הם לא שוחררו מיד. היה עליהם לאסוף מספיק כסף כדי לשחרר את עצמם. איסוף הפרשות הגואנו המסוכן הכניס לאוספים אותו הרבה כסף שאפשר את העצמאותם.
היום נמצא תחליף מלאכותי לגואנו.
תוך כדי הסבר הגענו לאזור בו חיו סינים שהגיעו לפרו כעבדים יחד עם האפרופרואנים.
אנחנו מתקרבים לפאראקס לקראת ערב. למלון מרשים לחוף האוקינוס העונה לשם סן אגוסטין SAN AGUSTIN.
הנוף מצדו האחד של המלון
המלון
הנוף
שקיעה ברחבת המלון בפאראקאס.
השרותים נמוכים אבל אפשר להסתדר.
כסא רחצה של המלון.
היה חסר מקום לשים דברים אבל הסתדרנו.
היה רק עוד מלון אחד בו היה כסא רחצה על אמבטיה. לכן,ליוו אותנו לאורך כל הטיול כיסאות רחצה מעבר לכיסאות הגלגלים המיוחדים לטיול.
לאחר ארוחת ערב פרשנו להשקמה מוקדמת.
עוד מעט ימלאו לעיר פאראקאס 200 שנה וההכנות בעיצומן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה