ETHY AB
הדרך יפהפייה, חלק מהנסיעה עובר ליד נהר האורבמבה.
הדרך אל המלון בו נשהה ב”עמק הקדוש”.
הכניסה למלון aranwa vally
אנחנו מגיעים בדרך לא סלולה לאחד המלונות היפים והמיוחדים בהם היינו מלון aranwa vally.
כתובת:Aranwa Sacred Valley Hotel & Wellness Antigua Hacienda Yaravilca, Urubamba 08670, פרו.
אתר המלון כאן
מלון עמק ארנאוה ב”עמק הקדוש” בנוי על גדות נהר Vilcanota, על אדמות אסינדה, האזור הקולוניאלי הישן
מהמאה ה -17. המלון נמצא במרחק נסיעה של חצי שעה מהעיר קוסקו, ו -30 דקות מתחנת הרכבת
Ollantaytambo,en שלוקחת את המטיילים למאצ'ו פיצ'ו.
המלון מהווה מפגש קסום בין שתי תקופות. תרבות האינקה העתיקה מצד אחד והפאר קולוניאלי מצד שני.
המלון משלב ישן עם חדש. הכל מטופח נקי ושקט למעט קולות הציפורים מסביב. תושבות האזור רוקמות
ואורגות על הדשא להמחיש את יצירת המקומיים לתיירים. לאמות מטופחות מלחחות בעשב,תוכי מקאו,
ארות,טווסים, המינגברד ואוויר צלול. ( היזהרו מיריקות הלמות) :)
החדרים גדולים ונגישים. שרות אדיב ומהיר. שרותים ומקלחת נגישים.
חדרי המלון מעוצבים יפהפה. בחדר 2 מיטות. זו אחת,השנייה לידה.
בריכת המלון מוקדם בבוקר ולידה באונה ועוד.
צל”ש גדול למארגני הטיול!
המארגנים גילו במקרה שביום בו אנחנו אמורים להיות במאצ'ו פיצו,מתוכננת שביתת רכבות שתמנע הגעתנו
למאצו פיצו. הם עמלו קשה והפכו את הימים כולל כרטיסים לרכבת העמוסה ועוד. יאמר לזכותם!
טיפ חשוב: לא לשכוח לקחת דרכון!
השקמה ב-4:30 בבוקר. יש שתייה ועוד עבורנו בחדר האוכל. אנחנו מזדרזים להגיע אל הרכבת שמובילה למאצ'ו פיצו. מלווים במלווים, כיסאות גלגלים מיוחדים ועוד.
הנסיעה אל הרכבת מהמלון לוקחת כ-20 דקות. הנסיעה ברכבת המיוחדת עד ההר לוקחת כשעתיים בהם
מנעימים לנו את השהות ברכבת ליד שולחנות מכוסים באריג מקומי.
מגישים לנו עוגת פאי ,קינואה ושתיה חמה.
אנשי הרכבת עורכים מופע ריקוד טיקסי מקומי “מפחיד “ בתלבושת מקומית בלווי מוזיקה אתנית נעימה.
“כוכבי הרכבת” שמשמשים גם כרטיסנים גם מצלרים, גם שחקנים גם דוגמנים, מחליפים בגדים ומוכרים יצירה
מקומית ברובה עבודת יד. חוויה נעימה שמעבירה את הזמן ומהחלונות הענקיים נשקף נוף הררי מרשים.
הדרך
ב
הגענו לתחנת ממנה יורדים מהרכבת ועולים אל ההר בשעה 9:30 בבוקר.
העיירה הקטנה אגוואס קליאנטס היא התחנה האחרונה בדרך אל ההר. זו עיירה שממוקמת בעמק ירוק
בין הרים גבוהים שאחד מהם הוא מאצ´ו פיצ´ו. בעיירה יש מסילת ברזל אחת וזו הדרך היחידה להגיע אליה
דרך היבשה. מצידי מסילת הברזל נמצא מרכז העיירה ובסמוך גם הכיכר המרכזית.
הגענו לתחנת ממנה יורדים מהרכבת ועולים אל ההר בשעה 9:30 בבוקר.
העיירה הקטנה אגוואס קליאנטס היא התחנה האחרונה בדרך אל ההר. זו עיירה שממוקמת בעמק ירוק
בין הרים גבוהים שאחד מהם הוא מאצ´ו פיצ´ו. בעיירה יש מסילת ברזל אחת וזו הדרך היחידה להגיע אליה
דרך היבשה. מצידי מסילת הברזל נמצא מרכז העיירה ובסמוך גם הכיכר המרכזית.
מאצ'ו פיצ'ו בקצ'ואה – שפת המקום נקראת Machu Pikchu,או מאצ'וּ פיקצ'וּ שפרושו "הפסגה העתיקה".
יש הר אחד קטן ויש הר הגדול עליו היה מגדל תצפית שעקב אחרי אויבים ובעלי חיים.
התושבים גרו מעבר לחומה והצבא מאחוריהם. באזור היו מקדשים כמו מקדש השמש שהיה שונה מכל
המבנים האחרים. תמיד היה מוקף בצבא בעיקר ליד המקדש בו שהו המלך ואשתו.
באזור גידולי תפוחי אדמה מזנים שונים,גידולי תירס שמשמש להכנת צ'יצה המשקה המקומי וקינואה.
מאצ'ו פיצ'ו היא עיר קדם קולומביאנית של תרבות האינקה. העיר הייתה מיושבת בתקופה שבה הייתה תרבות
האינקה בשיאה. היא נמצאת על רכס הרים מעל עמק אורובמבה במרחק של כ-70 ק"מ מהעיר קוסקו.
המקום לא זכה להתעניינות בינלאומית במשך שנים.
ההתעניינות בהר החלה כתוצאה מפעילותו של ארכיאולוג והיסטוריון אמריקני בשם Alpheus Hyatt Verrill
הוא היה ארכיאולוג אמריקאי,חוקר,ממציא,מאייר וסופר. שכתב מספר ספרים על תרבות עתיקה.
באחד מספריו (התרבות העתיקה של אמריקה, שיתוף את אשתו רות Verril כתב –
"איך הגיעו בלוקים אימתניים של אבן אל ראש ההר ממחצבות במרחק ק”מ רבים משם. איך חתכו אותן וכיצד הועלו
אחת מעל לשנייה. חלק מהאבנים שוקלות יותר מ -15 טון.
ישנם ארכיאולוגים, מדענים,שרוצים שיאמינו כי הסלע נחתך באמצעות כלי אבן או ברונזה שלא הייתה.
וההתייחסת לכן לא רצינית.
מאצ'ו פיצ'ו היא עיר קדם קולומביאנית של תרבות האינקה. העיר הייתה מיושבת בתקופה שבה הייתה תרבות
האינקה בשיאה. היא נמצאת על רכס הרים מעל עמק אורובמבה במרחק של כ-70 ק"מ מהעיר קוסקו.
המקום לא זכה להתעניינות בינלאומית במשך שנים.
ההתעניינות בהר החלה כתוצאה מפעילותו של ארכיאולוג והיסטוריון אמריקני בשם Alpheus Hyatt Verrill
הוא היה ארכיאולוג אמריקאי,חוקר,ממציא,מאייר וסופר. שכתב מספר ספרים על תרבות עתיקה.
באחד מספריו (התרבות העתיקה של אמריקה, שיתוף את אשתו רות Verril כתב –
"איך הגיעו בלוקים אימתניים של אבן אל ראש ההר ממחצבות במרחק ק”מ רבים משם. איך חתכו אותן וכיצד הועלו
אחת מעל לשנייה. חלק מהאבנים שוקלות יותר מ -15 טון.
ישנם ארכיאולוגים, מדענים,שרוצים שיאמינו כי הסלע נחתך באמצעות כלי אבן או ברונזה שלא הייתה.
וההתייחסת לכן לא רצינית.
החקירה האחרונה הוכיחה ש-A.Verril טועה. פרופ 'ז'אן-פייר Protzen, מהמחלקה לארכיטקטורה של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי הראה כיצד סלעים יכולים לשמש פטישים כדי להלום באבנים לצורה הרצויה. באחד מהמאמרים
שהתפרסמו בסיינטיפיק אמריקן, פברואר 1986. גם היירם בינגהאם השלישי חיפש בשנת 1911 את העיר האבודה
של האינקה - וילקובמבה וביצע בדיקה מדעית ראשונה באתר וכתב רב-מכר על המקום.
האגדה מספרת שבמהלך חיפושיו פגש בילד בן 11 שהתגורר בכפר קטן ליד נהר האורובמבה הזורם למרגלות ההר
עליו נבנתה מאצ'ו פיצ'ו. הילד שכנע את היירם בינגהאם לטפס על ההר,תוך פילוס דרכו בצמחייה שכיסתה את השבילים.
שהתפרסמו בסיינטיפיק אמריקן, פברואר 1986. גם היירם בינגהאם השלישי חיפש בשנת 1911 את העיר האבודה
של האינקה - וילקובמבה וביצע בדיקה מדעית ראשונה באתר וכתב רב-מכר על המקום.
האגדה מספרת שבמהלך חיפושיו פגש בילד בן 11 שהתגורר בכפר קטן ליד נהר האורובמבה הזורם למרגלות ההר
עליו נבנתה מאצ'ו פיצ'ו. הילד שכנע את היירם בינגהאם לטפס על ההר,תוך פילוס דרכו בצמחייה שכיסתה את השבילים.
אז התגלתה מולו העיר האבודה. זו שהספרדים מעולם לא הגיעו אליה. עיר שבני האינקה דאגו להסתיר מהכובשים
כדי למנוע את הריסתה. כי הספרדים נהגו להרוס את אתרי ממלכת האינקה. אבל לא הצליחו להרוס הכל.
מאצ'ו פיצ'ו היא ככל הסמל המוכר ביותר של אימפריית האינקה. לכן היחס אליה כ-אל "העיר האבודה של האינקה" .
כדי למנוע את הריסתה. כי הספרדים נהגו להרוס את אתרי ממלכת האינקה. אבל לא הצליחו להרוס הכל.
מאצ'ו פיצ'ו היא ככל הסמל המוכר ביותר של אימפריית האינקה. לכן היחס אליה כ-אל "העיר האבודה של האינקה" .
עד היום נותרו שאלות רבות פתוחות על דרך בנייתה של ממלכת האיקה. החל מהמיקום עוצר הנשימה של העיר במעלה הרי האנדים הגבוהים.
המבנים שנבנו על ידי האינקה בכל רחבי פרו, מיוחדים. לא רק המבנים גם הכבישים שלהם נבנו בסטנדרט גבוה.
הכבישים היו הבסיס מאחוריהם הסתתרה אומה חזקה.
המבנים במאצ'ו פיצ'ו בנויים מאבנים גדולות ומסותתות,שהותאמו בדייקנות זו לזו ללא דבק או אחר. אין שכבה
שמחברת ביניהן. לא ניתן להכניס סיכה ביניהם.
מדובר בתרבות שלא היו לה כלי ברזל. לרשותם עמדו אלפקות ולאמות שאינן יכולות לסייע בגרירת אבנים כה גדולות.
המבנים כוללים אתרי פולחן לשמש ולגשם,אחוזת קבר,מקדש ואתרים נוספים. כמו כן, נמצאה במקום מחצבה בה
חצבו אבנים לבניית בתי העיר המחוברת באמצעות שביל לעיר קוסקו.
הקירות של המקדשים אינם ניצבים אלא משופעים פנימה בסגנון מצרי, צר יותר בחלקו העליון ורחב בתחתית כמו פירמידה.
חלק מהמקדשים והארמונות נבנו מאבני גזית שנבחרו בקפידה בעיקר גרניט לבן. הבסיס התחתון של קיר בנוי מבלוקים גדולים יותר מהעליון. זה נותן מראה מאובטח. הגג כוסה בסכך.
לא היו רהיטים בבתי האינקה. במקום רהיטים יש שורה של נישות מסודרות באופן סימטרי בקירות.
נישות אלה היו בדרך כלל בגודל שלושה מטרים גובה, עשרה סנטימטרים עומק ושתי כפות רגליים ברוחב.
צר יותר בחלקו העליון מאשר בתחתית. נישות אלה היו אמצעי נוחות ביתית גדולה.
אדריכלי האינקה היו זהירים לגבי ניקוז מים. ערוצים קטנים נבנו מתחת למחסנים שלהם בכל מקום.
המים הועברו לברכות אגירה.
החיים של בני האינקה הסתובבו סביב עונות השנה. הילידים ידעו לנווט.
בחורף קר ויבש,לא אבדו את האדמה. לדעתם, זו מנוחת האדמה. בקיץ, שתלו וקצרו יבולים.
הם גם ידעו לשמר מזון. את המזון. הם שמרו במקומות מיועדים לכך לרוב במקומות גבוהים ,גם בדרכים,
במקומות ששימשו לחניות ביניים למי שמעבירים מידע או אחרים ממקום למקום.
האנשים הפשוטים התגוררו בחלקים העליונים של ההר ודאגו לכלל. המעמד הבינוני התגורר מצד ימין של עץ.
ומעמד הביניים דאג לטקסים לאלים הראשיים,בעיקר לאל השמש,המים,האוויר,האדמה ועוד.
הספרדים הגיעו למקום בסביבות -1530.
המקום נבנה במשך 800 שנה. עד היום נמצאים כ-60 אחוז מהממצאים מתחת לאדמה ולא נחקרו.
ישנה סברה שהמלך פַּאצַ'אקוּטִי שנחשב לחשוב במלכי האינקה גר ב-מאצ'ו פיצ'ו אליו הגיע מקוסקו.
המבנים שנבנו על ידי האינקה בכל רחבי פרו, מיוחדים. לא רק המבנים גם הכבישים שלהם נבנו בסטנדרט גבוה.
הכבישים היו הבסיס מאחוריהם הסתתרה אומה חזקה.
המבנים במאצ'ו פיצ'ו בנויים מאבנים גדולות ומסותתות,שהותאמו בדייקנות זו לזו ללא דבק או אחר. אין שכבה
שמחברת ביניהן. לא ניתן להכניס סיכה ביניהם.
מדובר בתרבות שלא היו לה כלי ברזל. לרשותם עמדו אלפקות ולאמות שאינן יכולות לסייע בגרירת אבנים כה גדולות.
המבנים כוללים אתרי פולחן לשמש ולגשם,אחוזת קבר,מקדש ואתרים נוספים. כמו כן, נמצאה במקום מחצבה בה
חצבו אבנים לבניית בתי העיר המחוברת באמצעות שביל לעיר קוסקו.
הקירות של המקדשים אינם ניצבים אלא משופעים פנימה בסגנון מצרי, צר יותר בחלקו העליון ורחב בתחתית כמו פירמידה.
חלק מהמקדשים והארמונות נבנו מאבני גזית שנבחרו בקפידה בעיקר גרניט לבן. הבסיס התחתון של קיר בנוי מבלוקים גדולים יותר מהעליון. זה נותן מראה מאובטח. הגג כוסה בסכך.
לא היו רהיטים בבתי האינקה. במקום רהיטים יש שורה של נישות מסודרות באופן סימטרי בקירות.
נישות אלה היו בדרך כלל בגודל שלושה מטרים גובה, עשרה סנטימטרים עומק ושתי כפות רגליים ברוחב.
צר יותר בחלקו העליון מאשר בתחתית. נישות אלה היו אמצעי נוחות ביתית גדולה.
אדריכלי האינקה היו זהירים לגבי ניקוז מים. ערוצים קטנים נבנו מתחת למחסנים שלהם בכל מקום.
המים הועברו לברכות אגירה.
החיים של בני האינקה הסתובבו סביב עונות השנה. הילידים ידעו לנווט.
בחורף קר ויבש,לא אבדו את האדמה. לדעתם, זו מנוחת האדמה. בקיץ, שתלו וקצרו יבולים.
הם גם ידעו לשמר מזון. את המזון. הם שמרו במקומות מיועדים לכך לרוב במקומות גבוהים ,גם בדרכים,
במקומות ששימשו לחניות ביניים למי שמעבירים מידע או אחרים ממקום למקום.
האנשים הפשוטים התגוררו בחלקים העליונים של ההר ודאגו לכלל. המעמד הבינוני התגורר מצד ימין של עץ.
ומעמד הביניים דאג לטקסים לאלים הראשיים,בעיקר לאל השמש,המים,האוויר,האדמה ועוד.
הספרדים הגיעו למקום בסביבות -1530.
המקום נבנה במשך 800 שנה. עד היום נמצאים כ-60 אחוז מהממצאים מתחת לאדמה ולא נחקרו.
ישנה סברה שהמלך פַּאצַ'אקוּטִי שנחשב לחשוב במלכי האינקה גר ב-מאצ'ו פיצ'ו אליו הגיע מקוסקו.
אבות אבותיהם של בני האינקה התגוררו בפרו כנראה משנת 2000 לפנה"ס.
הם רעו עדרי לאמות וגידלו תפוחי אדמה במישורים של דרום פרו כמו השבטים האחרים שבקרבם חיו.
אגדה שנפוצה בקרב בני האינקה תיארה את מוצאם כבני אל השמש "אינטי".
על פי האגדה, נולדו לאל השמש ארבעה בנים וארבע בנות במערה באי השמש הקרוי גם טיטיקקה שבאגם טיטיקקה
על גבול בוליביה–פרו של ימינו. הם היוו את הגרעין המקורי לעם האינקה.
בהנהגת אחד האחים Manqo Qhapaq,יצאה קבוצה לחפש אדמות פוריות. הם נשאו עמם מטה קדוש מזהב,וחשבו שכאשר יינעץ באדמה פורייה ישקע בה עמוק. זה יהיה האות להקמת עיר חדשה במקום.
במהלך המסע “נפטר“ מאנקו קאפאק משלושת אחיו, ונותר היחיד מבני אל השמש והיה לשליטם הראשון של האינקה.
כדי לקיים את טוהר מוצאו האלוהי, נשא מאנקו קאפאק את אחותו הבכורה Mama Ocllo לאישה.
בכך החל מנהג שנמשך עד שהאימפריה הגיעה לקיצה, ולפיו,אף על פי שלקיסר האינקה היו נשים רבות,האישה
הרשמית הייתה על פי רוב אחת מאחיות הקיסר. מסעה של החבורה הסתיים משהגיעו לעמק קוסקו שהיה כה פורה.
כאשר ננעץ מטה הזהב באדמה הוא שקע בה כה עמוק,עד שנעלם מן העין.
העמק מצוי בגובה של 3,500 מ' מעל לפני הים,קרבתו לקו המשווה נהנה מאקלים מצוין.
הם רעו עדרי לאמות וגידלו תפוחי אדמה במישורים של דרום פרו כמו השבטים האחרים שבקרבם חיו.
אגדה שנפוצה בקרב בני האינקה תיארה את מוצאם כבני אל השמש "אינטי".
על פי האגדה, נולדו לאל השמש ארבעה בנים וארבע בנות במערה באי השמש הקרוי גם טיטיקקה שבאגם טיטיקקה
על גבול בוליביה–פרו של ימינו. הם היוו את הגרעין המקורי לעם האינקה.
בהנהגת אחד האחים Manqo Qhapaq,יצאה קבוצה לחפש אדמות פוריות. הם נשאו עמם מטה קדוש מזהב,וחשבו שכאשר יינעץ באדמה פורייה ישקע בה עמוק. זה יהיה האות להקמת עיר חדשה במקום.
במהלך המסע “נפטר“ מאנקו קאפאק משלושת אחיו, ונותר היחיד מבני אל השמש והיה לשליטם הראשון של האינקה.
כדי לקיים את טוהר מוצאו האלוהי, נשא מאנקו קאפאק את אחותו הבכורה Mama Ocllo לאישה.
בכך החל מנהג שנמשך עד שהאימפריה הגיעה לקיצה, ולפיו,אף על פי שלקיסר האינקה היו נשים רבות,האישה
הרשמית הייתה על פי רוב אחת מאחיות הקיסר. מסעה של החבורה הסתיים משהגיעו לעמק קוסקו שהיה כה פורה.
כאשר ננעץ מטה הזהב באדמה הוא שקע בה כה עמוק,עד שנעלם מן העין.
העמק מצוי בגובה של 3,500 מ' מעל לפני הים,קרבתו לקו המשווה נהנה מאקלים מצוין.
בשנת 1535 נעזב המקום כי היה חשש שהספרדים יגיעו לכן ברחו.
אנחנו עולים אל ההר עם כיסאות גלגלים אליהם מחובר מוט מתכת שנראה כמו ריקשה.
הכניסה היא עליה די תלולה,בהמשך יש דרכים ישרות חלק מדרגות צרות ומתפתלות.
מי שמוביל אותנו הם אנשי מקצוע מקומיים שמתורגלים בהובלת כיסאות גלגלים באזור.
זה חשוב כי המקום גבוה וכל מאמץ מורגש. זה לא קשה. דורש הכרת הנושא,מעט תרגול לשים את כסא הגלגלים
בנקודה הנכונה. כך אנחנו מגיעים למצפורים שיש במקום. הנוף שנשקף משאיר אותנו ללא מילים.
המלווים לא מוותרים על אף נקודה חשובה.
בסיום הסיור על ההר אנחנו מקבלים חותמת בדרכון שביקרנו בהר. ונכנסים למסעדה המקומית שמוצפת באנשים.
לא ארחיב על הארוחה שהייתה שם.
מידי יום עולים אל ההר כ-800 אנשים בלבד.
חשוב להירשם. אם אין רכבות,יש דרכים אחרות להגיע אל ההר. במקרה שלנו הם לא נגישים.
חזרנו אל המלון בשעה 22:00 עייפים ומאושרים לארוחת ערב.
אנחנו עולים אל ההר עם כיסאות גלגלים אליהם מחובר מוט מתכת שנראה כמו ריקשה.
הכניסה היא עליה די תלולה,בהמשך יש דרכים ישרות חלק מדרגות צרות ומתפתלות.
מי שמוביל אותנו הם אנשי מקצוע מקומיים שמתורגלים בהובלת כיסאות גלגלים באזור.
זה חשוב כי המקום גבוה וכל מאמץ מורגש. זה לא קשה. דורש הכרת הנושא,מעט תרגול לשים את כסא הגלגלים
בנקודה הנכונה. כך אנחנו מגיעים למצפורים שיש במקום. הנוף שנשקף משאיר אותנו ללא מילים.
המלווים לא מוותרים על אף נקודה חשובה.
בסיום הסיור על ההר אנחנו מקבלים חותמת בדרכון שביקרנו בהר. ונכנסים למסעדה המקומית שמוצפת באנשים.
לא ארחיב על הארוחה שהייתה שם.
מידי יום עולים אל ההר כ-800 אנשים בלבד.
חשוב להירשם. אם אין רכבות,יש דרכים אחרות להגיע אל ההר. במקרה שלנו הם לא נגישים.
חזרנו אל המלון בשעה 22:00 עייפים ומאושרים לארוחת ערב.
האוכל היה טעים אבל תאבון גדול לא היה לנו כי היינו עייפים מיום גדוש מאוד. פרשנו למקלחת טובה ולמיטה חמה.
קר מאוד בלילה.
קר מאוד בלילה.
המשך יבוא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה