


באיי גלפגוס קיימים כמה סוגים של עצי מנגרובים. הטיול בשביל הפלמינגו ברשומה הקודמת העביר אותנו בתוך יער מנגרובים שונים.
באיי גלפגוס קיימים כמה סוגים של עצי מנגרובים. הם גדלים בביצות המנגרובים. הביצות מורכבות ממגוון של עצים סובלניים ושיחים שפורחים במים מלוחים רדודים ובוציים או מים מליחים. מנגרובים מזוהים בקלות על ידי מערכת השורשים שלהם. שורשים שמותאמים במיוחד לתנאים המחייה המיוחדים שלהם בתוך בוץ ומים מלוחים,הענפים בנויים כך שהם יכולים לסנן את המלח והרפש החוצה. המנגרובים ניזונים ממים מתוקים למרות שחיים במליחה. הענפים אנכיים במכוון. המנגרובים חיים באזורים מסוימים במערכת האקולוגית שלהם בהתאם לזן. לרוב הם גדלים לאורך קו חוף,מפרצים מוגנים ליד שפכי נהרות. גודלם משתנה בהתאם לבית גידולם. שטוחים,גבוהים, כנראה כמידת הגאות והשפל. באיי גלפגוס מוכרים ארבעה מיני מנגרובים.
המנגרוב שחור Avicennia germinans

המנגרוב האדום Rhizophora mangle נפוץ יותר בגלפגוס ומזוהה על פי צבעם האדמדם של העצים.
המנגרוב האדום מהווה מקור לפחם וטאניניים שמשמשים בתעשיית ה-עור. העצים גדלים לגובה 72 מטר למרות שישנם שיחים קטנים אדומים. העלים מעובים מאוד. גם כאן העלים גדלים בזוגות. עלה כהה ירוק מלמעלה ומתחתיו עלה צהוב חיוור.

למנגרוב האדום פרחים צהובים שגדלים בקבוצות של 2-3 פרחים יחד.

Maytenus octogona Mangrove מנגרוב כפתור
מנגרוב או buttonwood Conocarpus erecta הוא לא מנגרוב אמיתי.

המנגרוב לבן Laguncularia racemosa

חשיבותם של מנגרובים במערכת האקולוגית רבה. המנגרובים הם חלק ייחודי של המערכת אקולוגית חופית. העלים והענפים של המנגרובים מספקים חומרים מזינים התומכים במגוון רחב של יצורים ימיים. המים הרדודים בתוך ביצת מנגרוב משמשים חממה לדגים צעירים,לסרטנים שונים,לרכיכות ועוד. המנגרובים מהווים אזור קינון למאה מיני ציפורים שחיות בגלפגוס רובן אנדמיות. ביניהן אנפות, סיבכי,פרושי קרקע,פרושי דרווין והשורה ארוכה.
המנגרובים מונעים את שחיקת קו החוף בעיקר בצורת הצמיחה המרושתת. בכך שומרים למעשה על קו החוף מסחף ונזקי הגלים והסערות. הם תופסים את הקרקע ויחד אתה את החומרים האחרים ובכך מייצבים את השטח ומונעים בריחת החומרים המזינים שנמצאים בקרקע. הם מהווים בית גידול והאכלה לבעלי חיים רבים שמסתתרים בין הענפים,השורשים והעלים,ביניהם דגים מסוגים שונים,ציפורים והשורה ארוכה.
המנגרובים עמדו בפני אסונות טבע במשך מיליוני שנים,המערכת האקולוגית של המנגרובים היא יקרת ערך. היא בין בתי הגידול המאוימים ביותר בעולם.
עד לאחרונה אזורים אלה נחשבו שממה "מיותרת" שהופכת אותם קלים לניצול. תעשייה השרימפס גדלה במהירות ומהווה את האיום הגדול ביותר על המנגרובים. יערות המנגרובים נוצלו במטרה לספק מקור זול של קרקע ומים לחקלאי שרימפס. היערות העבותים נהרסים כדי לפנות מקום לברכות שרימפס מלאכותיות. בעולם 50% מיערות המנגרובים נהרסו בגלל חוות שרימפס. ביבשת אקוודור נהרסו בין 20 עד 50% מיערות המנגרובים. באזור הצפון המערבי של אקוודור כמעט 90% של מנגרובים אבדו. לכן בגלפגוס אין גידולים.
מצד שני גידול באוכלוסיה מביא לביקוש קרקע נוספת לבניה. בעיר איסבלה בקשו תושבי העיר ווילמיל להרחיב את העיר. כך גם בעירה פוארטו. בשנת 2001 עיריית איסבלה הגיעה להסכם עם הפארק הלאומי. הסכם שבו 22 דונם של צפון שדה הלבה של העיר ירכשו 11 דונם של מנגרוב ולגונה ויהפכו לחלק מהעיר. הסחר נעשה על מנת להגן על אזור הביצות. המצב נדרש עקב תיירות גוברת ורצון התושבים להתפרנס בכבוד. איום זה נמשך.
הגנה על יערות המנגרובים דורשת לחנך את הצרכנים במדינות העשירות שמייבאות מוצרי יוקרה כמו שרימפס. צמצום הביקוש לשרימפס בריכה מפחית את הלחץ על המנגרובים.
חוקים ממשלתיים מחמירים ואכיפה בהגנת מנגרובים הם גם גורם חשוב. חינוך ברמה המקומית כמו חשיבות של שימור הביצות הללו על מנת לשמור על הסביבה החופית הוא חיוני.
המשך יבוא:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה